"אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים טובים
מאוד."
לפני שבועיים פרסתי כנפיים. כמו תמיד,
זה לא היה קל. בני אדם (ואולי רוב היצורים החיים) אוהבים נוחות, מוכרות ובטחון.
בד"כ קשה לנו לעזוב אותם. אחרי שלושה שבועות עם ג'ון ומיקאלה (וזה קטע מעניין
מאוד, אגב, להיזרק היישר לתוך הזוגיות של
זוג כלשהו בצורה כ"כ אינטימית), בבוקר אותה שבת הבנתי שבאותו אחה"צ אני נפרד מהם, אורז
חזרה את כמויות הציוד האדירות שלי לתוך
תרמיל 50 ליטר (זה לא גדול...) וחוזר לתפוס טרמפים, לנדוד, לנווד. אני חש שקצת קשה להעביר כמה בטחון ורוגע יכול להעניק וואן אחד, שאפילו לא שייך לי. שלך,
אבל שלפחות הדברים שלי יכולים להיות זרוקים בו בכל מיני מקומות ואני מכיר את
היושבים בו. אבל נזכרתי בטיול שהיה לי
עם שגיא בעמק שמתחת לבית זית לפני שנתיים שלוש, ובתובנות של שגיא על פריסת כנפיים
ומעוף, ואחרי חצי שעה של לחץ וקצת היסטריה נרגעתי
והחלפתי תקליט, נזכרתי כמה כיף לתפוס טרמפים וכמה אנשים טובים ומעניינים
פוגשים בדרך הזאת ויצאתי לדרך חדשה. והדרך לא איכזבה.
- הפוסט הזה יחסית מחולק לשתיים - בחלק הראשון מסופר על מפגשים אנושיים מעניינים וקצת מחשבות על Home-schooling . החלק השני מספר יותר על הטיולים. אפשר לגלול למטה עד לתמונה של בחור מטפס על מצוק.
- היינו במקומות מאוד יפים, אז מי שרק רוצה לראות תמונות יכול לגלול לסוף, יש המון המון תמונות הפעם...
Dr Adel
ההפתעה הראשונה היתה ד"ר
עדל, אצלו ישנתי בליל אותו מוצ"ש. ד"ר עדל הוא גניקולוג ממוצא מצרי,
נוצרי (הוא קופטי ואשתו קתולית), שעבר עם משפחתו לניו זילנד לפני 14 שנים. שלושה
ילדים : שני רופאים, ואחד דוקטורנט להנדסה ביו-רפואית - פיטר, שהיה חלק מהחבורה
הגדולה איתה טיילתי, והוא שנתן לי טרמפ. בדרך כשסיפרתי שאני מגיע ל- Dunedin (העיר בה הם גרים בדרום מזרח האי
הדרומי) ע"מ לקנות רכב הוא אמר שאבא שלו מבין במכוניות ויישמח לעזור לי. רק שיצאנו לדרך בתשעה
תשע... וכך מצאתי את עצמי במוצ"ש,
בחצות הליל, יושב בסלון של ד"ר עדל, לוגם תה חזק ומתוק עם נענע מהגינה שלו, ואחריו קפה מצויין,
שנינו מדברים אנגלית רהוטה עם מבטא ים-תיכוני מזעזע. במשך שעתיים עברנו על מכוניות
שונות למכירה, למדתי הרבה על קניית ואחזקת רכב. באזור השעה 01:00 עברנו לדבר על
פוליטיקה ומזרח תיכון (אבל כמעט לא על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא דווקא על
מצרים, מה שהיה מעניין מאוד מאוד... וסוריה, ועל התפיסה של נוצרים מאמינים את מה
שקורה עכשיו במזרח התיכון ). קיצר, עדל, ואשתו מרי היו מקסימים מעניינים,
ועזרו לי מאוד. נפגשנו עוד בהמשך הדרך, וכנראה שניפגש עוד, אבל לעת עתה, זה מספיק.
אחרי עדל לקחתי שלושה ימים לארגן את עצמי. ישבתי בהוסטל
כמעט ריק (לפחות היה שם פסנתר כנף גדול מכוון וגרמני מאוד), ראיתי מספר מכוניות
שהוצאו למכירה, למדתי עוד על מכונאות רכב, קראתי על טרקים שונים, הזמנתי מה שהיה
צריך והתאפסתי על המשך הטיול שלי. משם התגלגלתי לחיקם של נוצרים נוספים, אוהבי
ישראל, ואוהבי אדם, אנשים מאמינים מאוד ונהנתי מאוד.
Robert & Betty
זוג פנסיונרים בתחילת שנות ה-
80' שלהם, אצלם התארחתי במשך שלושה ימים. רוברט היה רתך מקצועי במשך כל חייו, אך
תמיד התנדב וממשיך להתנדב כנוצרי. פעם בחודש הוא מתנדב בבית הסוהר בהעברת שיעורי
תנ"ך לאסירים, וכן מלמד תנ"ך בבית ספר (בהתנדבות) שעה וחצי בשבוע (פעם
היה מלמד 5 שיעורים בני חצי שעה, אבל הוא כבר לא צעיר). רוברט נהג לעשות את כל
הטיפולים לרכב שלו לבד, אך בשנים האחרונות הגב כבר מקשה עליו, והוא ממעט לעשות
זאת. אבל קניית הרכב שלי זימנה לו הזמדנות פז, וכך באחה"צ שמשי העלנו את הרכב
החדש שלי (מייד תכירו את שימי, טויוטה Rav 4 שנת 96 חתיך ושמור) על הבלוקים בחניה של רוברט,
פרסנו שטיחים ונכנסנו מתחת לגחון לתקן את המעט שדרש טיפול.
רוברט גם מנגן בפסנתר, ובשנים האחרונות
מנגן בטקסי הלוויה בקהילה שלהם (בחיי... נשבע לכם), אז בערבים גם ניגנו בפסנתר שלו
מנגינות דתיות שונות...
Home Schooling.
יש לי כמות אדירה של מחשבות
בנושא הזה, ואני אחלוק כאן מעט מאוד. בארץ הכרתי רק ילד אחד שלמד ב- Home schooling . כאן התארחתי אצל משפחה שמגדלת חמישה ילדים (מגיל 14 עד שנה ) בבית.
מגדלת ומלמדת. יש תוכנית לימוד מסודרת
ומאושרת ע"י משרד החינוך הניו זילנדי, עם חוברות מסודרות, כולל בחינות
ועבודות הגשה. הילדים מתקדמים בקצב שלהם ויכולים לסיים את התיכון גם לפני הזמן.
המשפחה שהתארחתי אצלה התברכה בגנים טובים מאוד (גם מבחינת אינטיליגנציה וגם מבחינת
טוב לב ויחסי אנוש) כך שהיה לי קשה לנסות לקבוע (וזו כמובן שאלה מורכבת שהמדע
והפילוסופיה חופרים בה כבר הרבה שנים) האם הילדים שלהם יוצאים כ"כ מוצלחים בשל החינוך האישי שהם מקבלים
בבית או בגלל מה שירשו מההורים בגנטיקה. כולם קראו טוב כבר בגיל 6 ובגיל 8 קראו
ספרים עבי כרס, שלושת הגדולים עם כשרונות מוזיקלים מפותחים, ועוד ועוד. וזה העלה כמה מחשבות...
- בזבוז זמן : אני בטוח שלא מעט מאיתנו בזבזו המון זמן במערכת החינוך הרגילה. יש שונות גדולה (מאוד) בעקומות הלמידה של בני אדם, ואני זוכר ימים שלמים בבית הספר (בתיכון זה קצת צומצם) שהעברתי בקריאת ספרים (ספרי קריאה, לא לימוד) או בשינה. לא כי אני מאוד חכם, אלא כי הכיתה מאוד מאוד הטרוגנית, וחלק מהדברים הבנתי מהר מאוד (מתמטיקה נגיד, לא הבנתי מהר. לא אז ולא היום....)
- אני לא בא לטעון בעד ונגד. לא למדתי את הנושא הזה לעומק, וגם לא למדתי חינוך, ויש טיעונים רבים בעד ונגד, אל תתנפלו עליי.
- התפתחות חברתית : כמובן שהשאלה הראשונה ששואלים כאשר פוגשים משפחה שעושה Home schooling היא האם הילדים בכלל פוגשים ילדים אחרים. אז כן, הילדים פוגשים ילדים אחרים בחוגים אחה"צ. חוץ מזה, יש קהילה של עשרות משפחות שעושות home-schooling (יש ביטוי עברי בקהל???? יש רופא עברי בקהל ???? ) והן נפגשות מדי פעם לערבים משותפים. קיצר, ממה שראיתי, מבחינה חברתית, הילדים סבבה לגמרי. לגמרי
- מבנה המשפחה ואחריות אישית : כאן זה כבר נהיה מעניין. המשפחה הזו מתפקדת כמשפחה במובן הרבה יותר רחב משאנחנו רגילים. יש כאן מבנה חברתי שמתפקד וממלא משימות שונות במשך כל שעות היום.מהשכמה דרך הבוקר דרך הצהריים עד הערב... זה אומר שהבת הגדולה, בת ה- 14 מכירה את התפקידים והאחריות שלה ולוקחת חלק מאוד פעיל בעזרה עם הילדים הקטנים יותר . [כן, זה מצב טבעי ורווח כשהבת הבכורה (זה פחות קורה עם בנים...) עוזרת ולוקחת אחריות, אבל כאן זה היה ברור ומובהק מאוד . ומוגדר. וגם, לכל הילדים יש משימות שונות לבצע במהלך השבוע (סוגי נקיונות או סדרים למשל) . ]
- מימון ממשלתי - כיוון שהמשפחה הזו חוסכת למדינה כסף בכך שהילדים לא לומדים בבית ספר, המשפחה מקבלת קצבת לימוד עבור כל ילד שלומד בבית.
- קיצר, באמת שקטונתי להגיד טוב או רע, וגם אין לי ילדים ולא קרוב לזה, אבל בהחלט היה כאן מפגש מענין ומרתק שנתן הרבה חומר למחשבה
מה היה אח"כ ?
אז קניתי את שימי, שמתפקד יפה מאוד
מאז.
ועזבתי את Dunedin , על רופאיה המצרים, נוצריה החביבים הפינגווינים והאלבטרוסים שלא הספקתי
לראות והצפנתי ל- Wanaka.
מכאן הסיפור נהיה הרבה יותר צבעוני,
ואני אתן לתמונות לספר ואצמצם במילים.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
Wanaka , קצת בדומה ל- Bariloche בארגנטינה, יושבת בלב ההרים, על
גדת אגם יפייפה, מוקפת בעוד אגמים ועוד הרים. בחורף בירת סקי (יחסית יקרה), בקיץ
בירת טרקים,נופש, שיט באגם ומה לא. אה, היא לא בירת חיי לילה. כי בניו זילנד אין
חיי לילה. אבל לא בשביל זה הגענו לכאן, אז לא נורא... Anyway, היא יושבת בתוך פארק לאומי ענק הקרוי ע"ש
ההר השני בגובהו בניו זילנד, Mt Aspiring , שצורתו דומה לזו של ה- Matterhorn , ההר שמופיעה על עטיפת הטובלרון.
הגעתי לוואנקה במטרה לטייל אבל גם לטפס ולהתחיל להכיר חבר'ה שיעזרו לי
להיכנס לסוגי טיול גבוהים יותר - הליכה על שלג, טיפוס על קרח ועל הרים, או בקיצור
- Mountainnering
.
אז טיפסתי כמה ימים עם Josh ,
גנן בריטי שעבר לכאן עם בת זוגתו לחצי שנה של עבודה וטיולים.
ואח"כ הסתובבתי קצת בסביבה
היפייפה ועליתי על כמה רכסים.
אח"כ פגשתי את מאי מיטל
ויחד הלכנו לטייל במשך 4
ימים, יחסית מתאגרים, בטרק בשם Young-Wilkins Ciruits, ע"ש שני
הנהרות שהוא כולל. רוב החבר'ה קוראים לטרק ע"ש האוכף הגבוה שחוצים בו - ה- gillespie pass.
הגעתי לטרק הזה עם קצת חשש. מי
שטייל כמה חודשים מכיר את התהליך המוכר של עליית סף הריגוש, שבסופו נופים יפייפיים
כבר לא כ"כ "עושים את זה".
אני זוכר את זה קורה בדרום אמריקה הייטב, איך אחרי חודשיים של טרק אחרי
טרק, אני מתרגל, מתרגל ללגונות הצבעוניות, להרי הגעש, לקרחונים, לנוף ההרים, איך
העמקים מתחילים להראות דומים והריגוש הולך ויורד. בדרא"מ הפתרון היה קצת יותר
מנוחה בין טיול לטיול, וגם החלפת הנופים (למשל הנוף הגעשי המשוגע של Puyuhe ) והמעבר למדינות האנדיות הגבוהות עזרו. בכל מקרה, הגעתי לטרק עם מאי עם חשש קל ששוב
לא אתרגש. והתבדיתי. וואו, כמה התבדיתי.
העמקים שמסביב לוואנקה שורצים
מטיילים, חלקם עושים את ההליכות הקצרות שבעמק, ובתקופה זו הם בהמוניהם. יפנים,
סינים, עם מצלמות, ממלאים כל פינה. ואין שקט, אין Solitude . אז גם מאוד
רציתי קצת לצאת מההמולה לקצת טבע שיהיה רק שלי
התחלנו את הטרק בחציית נהרות, ה-
Makarora River
ואח"כ את ה- Young River , שהיתה חציה מאתגרת.
אח"כ טיילנו יום שלם באחו
שכמעט לא נגעו בו. לא פגשנו אף אחד, לא ראינו אף אחד (חוץ משני אווזים, שהזכירו לי את השיר "תפילת האווזים" של לאה
גולדברג שהלחנתי והקלטתי לפני כמה חודשים). אפשר לשמוע אותו
בלינק שכאן, ואת המילים אני מכניס בסוף הפוסט ), וההרים הגבוהים והמושלגים, הנהר המתפתל, התוואי המשנה את צורתו והנחלים
הקטנים שיש לחצות בזהירות עשו את שלהם. לעיתים הרגשתי שאני פוסע בסצינות מתוך
ההוביט, ולעיתים בסצינות מתוך שר הטבעות, ובכל מקרה, הרגשתי בחלום. היום הסתיים
בטיפוס מתון של 800 מ' ובהגעה לבקתה עמוסה לעייפה בחבר'ה. וב- Sand Flys. מלא מהם. מלא. מלא. שביצעו בנו לינץ' ללא רחם...
למחרת השארנו את הדברים בבקתה
ועלינו לטיול רגוע (אבל לא באמת קצר ועם לא מעט גובה לטפס) לאגם
אלפיני יפייפה בשם Lake Crucible . האגם מלא קרחונים. טבלנו. כל
הישראלים וגם סיימון האוסטרלי. התמונות
מדברות בעד עצמן.
אה, וגם טיילנו עם דימיטריוס, אמריקאי נחמד מאוד ומעניין, ויחד איתו גם נכנסו לאיזה מפל שמאי מצאה לפני העליה...
 |
| דימיטריוס |
למחרת, עדיין במזג אוויר מצויין עלינו
לאוכף. דרך ארוכה ארוכה. כדי להמחיש את השינוי במזג האוויר ממש כשעולים לרכס אני
אצטט את סיימון, כפי שסיפר לי בסוף היום בבקתה הבאה : אז אנחנו מתקרבים לסוף
ואנחנו רואים שמולנו יורדים חבר'ה מקומיים לבושים במעילי סערה ומכנסי גורטקס עם
גייטורס (חותלות מבד חזק ואטום למים נגד הרטיבות שבעשביה גבוהה ונגד שלג) ואני
אומר לעצמי "מה הסיפור של אלה, מה הם חיים בסרט", ואז איך שרוהאן (בת
זוגו) ואני הגענו לקו רכס חטפנו סטירה
מהרוח וחיפשנו איפה לתפוס מכסה מהרוח כדי לאכול צהריים, הבנו למה הם לבושים ככה...
אז גם אנחנו פגשנו רוח סוערת
בפסגה, והכנו ארוחת צהריים חמה בתוך מין בולדריה שהגנה עלינו חלקית מהרוח. הדרך למטה, כמו בד"כ, היתה תלולה ומחליקה. צמח מקומי בשם Snow-Grass מושל ביד רמה ב- 200-300 מ' האחרונים שבין קו העצים לאוכפים האלפינים, וזו סיטואציה
שפוגשים בהרבה ימים שבהם מטפסים לגובה אלפיני, והצמח הארור הזה מחליק מאוד. הוא
מחליק עוד יותר כשהוא רטוב, והוא מחליק מאוד מאוד כאשר הרטיבות הזו קופאת...
סוף הטרק לא כ"כ מצולם
כיוון שהיום האחרון, למרות היותו יפייפה, היה גם גשום. מאוד. בסופו חצינו שוב את
נהר המקרורה, חציה קשה יותר מאשר ביום הראשון, הגענו לכביש רטובים לחלוטין והבנו
שלא נצליח לתפוס ככה טרמפ ונאלצנו ללכת עוד 2.5 ק"מ על הכביש, ארבעים דקות
שהיו ללא ספק קשות יותר מכל 19 הק"מ שהלכנו באותו יום.... אבל הסוף המתיש לא העיב ולא מעיב על הטיול
הייפיה הזה, ומשהו בי אומר לי שעוד אחזור לאזור ה- makarora, אולי לטרק
אחר, מתישהו בחודש מרץ או אפריל...
 |
| Rohan & Simon |
ועכשיו יום ראשון, ולעת עתה
(באופן זמני בלבד) אני מקפל את ענייניי השונים ב- Wanaka ויוצא מחר בבוקר
לכיוון העיירה Fox
Glacier שבחוף
המערבי ע"מ להתנדב כאחראי בקתה ברשות שמורות הטבע הניו זילנדית, ה- DOC (Department of
Conservation) בבקתה בשם Welcome Hut Flat , שיושבת על ריכוז מעיינות חמים מטורף, באמצע
טרק בשם Copeland
Trekk .
אחרי ההתנדבות אקפוץ לביקור מהיר באי
הצפוני, ואחריו ייצטרף אלי חברי מאור קבסה, שזו בכלל סיבה טובה למסיבה !
---------------------------------
בנתיים צצו עוד כמה תמונות מאוד יפות מערב השנה החדשה שחגגנו ב- Cascade Saddle , אוכף יפה שמשקיף על קרחון Dart מצד אחד ומצד שני על ה- Mt. Aspiring
תפילת האווזים / לאה גולדברג
ייבורך מכרים המרעה הירוק
שערי השמים, חרדו
ונפתחו
וישמע אלוהים, ויקשב בבת שחוק
תפילת אווזים, יחפים מן האחו
כי רבה הקמה ושפתיה רכות
כי עולה
מן היאור, הדממה הכחולה
כי על פני אדמה ירוקת השתיקות
אווזים לבנים למודי תפילה
